יום השיויון לאנשים עם מוגבלויות

לכבוד יום השוויון לאנשים עם מוגבלויות אנו משתפים סיפור אישי של אמא ממילמן, שכבר עלה בעבר אבל תמיד חשוב להיזכר:

"סליחה 🙏 אנחנו אלו שהרעשנו אתמול במסעדה: אמא, אבא ושלושה בנים בוגרים, שניים מהם על הרצף. הם רגילים מילדות לאכול בחוץ (אחרי שהתאמנו בארוחות המושקעות במרכז מילמן).

הפעם זה לא הלך בקלות:

לאחד הבנים היה קשה, למרות שהבאנו לו אזניות 🎧 (אולי בשל התחרות עם עצמת מוזיקת ה"רקע" של המסעדה, שהבקשות להחלישה נענו לאט מדי ומעט מדי), למרות שאכל בבית קודם כדי לא להגיע רעב ועצבני. השולחנות הסמוכים אלינו התפנו, נשארנו מבוישים ומנסים להסוות את הצעקות באי בודד במסעדה מלאה.

אין לנו טענות לאיש. לא לאנשים שבאו להנות מארוחה שקטה ומשלמים על כך במיטב כספם, ודאי לא לבעלי המסעדה שנתנו שירות מעולה, חייכו ולא הראו שמץ של תרעומת או חוסר נחת.

בסופו של דבר גם הבן נרגע (כוחו של הצ'יפס 🍟), אך נשארנו עם טעם חמצמץ, מהול ברגשות מעורבים. שואלים את עצמנו האם יש מקום לבקש סליחה או להימנע מחוויות שאינן הכרחיות במרחב הציבורי❓

‍